<h1>שו"ת הר"ן סימן נ"א</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ומ"מ מה שבא בקונטרסך בלשון זה ולא דמי לאומר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה דודאי אינו נשאל עד שיאכל אותו של תנאי דהתם שאני שלא קבע זמן לנדרו אלא למעשה דומיא לקונם שאיני נהנה מפלוני ולמי שאשאל עליו דאמרינן נשאל על הראשון ואחר כך נשאל על השני לפי שאין הנדר חל כלל עד שיחול התנאי ומאז ואילך נאסר ולא קודם לכן כדמשמע מההיא דריש פרק ואלו נדרים [ע"ט ע"ב] דאמרינן היכי קאמר אילימא כדאמרה פירות עולם קונם עלי אם ארחץ לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה אלמא לא אסרי לה פירות עולם קודם לכן כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו על זה ע"כ לשונך. אלמא סבירא לך דבאמר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה אין איסור חל עליו עד שיאכל אותו של תנאי ראשונה. וחוץ מכבודך זה אינו דהא אמרינן התם בפרק שבועות שתים בתרא שתיהן במזיד אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא דר' יוחנן ור"ל לר' יוחנן דאמר התראת ספק שמה התראה חייב ואי איתא כדקאמרת ולההיא דריש פרק נערה המאורסה מדמית לה אפילו לר' יוחנן דאמר התראת ספק שמה התראה היכי מחייב. ולפיכך כדי שלא יתקשה לך דבר זה ראיתי לכתוב אליך מה שכתבתי בחדושי בסוף אותה הלכה של ככרות לאחר שביררתי שם דברי רש"י ז"ל לפי עניות דעתי יפה יפה שהם סתומים שם הרבה וצריכים פירוש לפירושן ובסוף דברי כתבתי שם בלשון הזה. ומ"מ בעיקר הלכה זו קשה לי אכל איסור ראשון ואפילו בשתיהן במזיד למה הוא חייב דהא משמע דכל מי שאומר הריני אוסר על עצמי דבר פלוני אם אעשה כך דאין האיסור מתחיל אלא אחר שיעשה אותו דבר אבל קודם לכן אין איסור חל עליו כלל ואפילו נתקיים התנאי אח"כ וראייה מדאמרינן בריש פרק בתרא דנדרים [ע"ט ע"ב] דגרסינן התם היכי קאמרה אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה. והקשה שם הרשב"א ז"ל מ"מ הרי היא אסורה באכילת פירות מעתה וכדרב יהודה דאמר בריש פ"ב דנדרים [י"ד ע"ב] אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאיה לא מזדהר הכי נמי לא תאכל היום שמא תרחץ למחר ונמצאת עוברת באכילת הפירות למפרע ותירץ דליתא דכל האומר קונם פירות עלי אם אעשה כך אינו אוסר על עצמו פירות אלא מזמן שיעבור על תנאו ואילך אלו דבריו ז"ל. והכי נמי משמע לי דרך זה מדאמרינן בגיטין בפ' מי שאחזו [ע"ו ע"ב] הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט אלמא כל מי שתולה עצמו בהם אין משמעותו שיחול הדבר אלא לאחר שיתקיים התנאי דאם לא כן הוה ליה כמעכשיו אם לא באתי וכו' ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וכיון שכן זה שנשבע שלא אוכל זו אם אוכל זו אינו במשמע שיהא אסור בו אלא א"כ יאכל התנאי ראשון אבל אכל איסור ראשון ואח"כ התנאי ואפילו שתיהן במזיד לא עשה איסור כלל כדאמרינן בההיא דנדרים דהיכא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ ואכלה פירות ואח"כ רחצה לא עשתה איסור ודוחק הוא לומר דהכא באומר בפירוש שבועה שלא אוכל זו מעכשיו שא"כ היה לו לרבא לומר סתם שאין דרכן של אמוראין לסתום אלא לפרש. ונראה לי דכי אמרינן הכי ה"מ בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כוונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפילו היה דעתה שתהא מותרת בפירות קודם הרחיצה מ"מ יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות לאחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר אחד אם תאמר שלא נאסרה אלא אחר שיתקיים התנאי נמצא שיהיה אפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו באכל איסור ראשון הילכך אמדינן ליה לדעתו שכוונתו היתה שכל זמן שיתקיים תנאו ואפילו בסוף שיחול נדרו וגם גט נמי מפני שכל מי שמגרש בקושי מגרש אמדינן ליה לדעתיה דלא רצה שיחול הגט עד שיתקיים ע"כ.
